טיפול תרופתי ב - OCD

הטיפול התרופתי ב- OCD מתבסס בעיקרו על תרופות סרוטונרגיות (תרופות הפועלות על הנוירוטרנסמיטור סרוטונין,HT5). קיימות שתי קבוצות של תרופות סרוטונרגיות: תרופות ממשפחת הטריציקלים (הדור הישן) ותרופות מסוג SSRI (הדור החדש), כאשר הקבוצה השנייה היא הקבוצה המועדפת כיום, מסיבות שיפורטו בהמשך.

טריציקלים, תרופות ל- OCD מהדור הישן

התרופה הטריציקלית המשמשת לטיפול ב-OCD היא קלומיפרמין (Clomipramine). שמות מסחריים אנאפרניל/מרוניל (Anafranil/Marinol). המינון המומלץ הוא כ-200 מ"ג ליום. תרופה זו פחות בטוחה לשימוש מתרופות הדור החדש, היות וכמות גדולה מדי שלה יכולה לגרום להרעלה או אף מוות, בעוד שמינונים גבוהים של SSRI אינם גורמים נזק. כתוצאה מפוטנציאל הנזק של התרופה גבול המשחק במינונים הוא קטן יחסית, כלומר, אין אפשרות להעלות את המינון באופן משמעותי במידה והתרופה אינה מועילה מספיק. למרות חסרונות תרופה זו, היא עדיין יעילה ומשמשת לטיפול כאשר תרופות ממשפחת SSRI אינן מועילות.

תרופות הדור החדש - SSRI - מנגנון פעולה

התקשורת בין נוירונים (תאי עצב במוח) עובדת באמצעות הפרשת חומרים כימיקלים הנקראים נוירוטרנסמיטורים. העיקרון דומה למרוץ שליחים, כאשר כל נוירון הוא שליח במרוץ והנוירוטרנסמיטורים מתפקדים בתפקיד המקל. כך, כל נוריון משחרר נוירוטרנסמיטור לנוירון הבא אחריו בתור, שקולט אותו, מעביר אותו מרחק מסוים ולאחר מכן "מוסר" אותו לנוירון הבא.

בניגוד למרוץ שליחים, ההעברה אינה מתבצעת ישירות, הנוירונים אינם נוגעים זה בזה - התקשורת ביניהם עוברת דרך מרווח בין הנוירונים הנקרא סינפסה. הנוירון שמעביר את הדחף העצבי משחרר נוירוטרנסמיטור לסינפסה וקולטנים בנוירון המקבל קולטים את החומר ומכניסים אותו לנוירון. לא כל הנוירוטרנסמיטור ששוחרר נקלט בנוירון המקבל, והעודף שנשאר בסינפסה נשאב מחדש על ידי הנוירון ששחרר אותו.

ב- OCD יש ככל הנראה רגישות יתר של הקולטנים בנוירון המוסר, כך שהוא קולט בחזרה את הסרוטונין שלא עבר מיידית לנוירון הבא, וכך נוירון זה לא מצליח לקלוט כמות מספקת של סרוטונין. תרופות ממשפחת SSRI ((Selective serotonin reuptake inhibitors מעכבות את הספיגה החוזרת של הסרוטונין ובכך מאפשרות ליותר חומר לעבור הלאה.

תרופות SSRI המשמשות לטיפול ב-OCD

1. פלואוקסטין (Fluoxetine). שם מסחרי – פרוזק. התרופה הראשונה שיצאה לשוק. כל כדור מכיל 20 מ"ג. המינון האופטימאלי לטיפול ב-OCD הוא 40-60 מ"ג. 2. פלווקסמין (Fluvoxamine). שם מסחרי - פרוקסיל. כל כדור מכיל 100 מ"ג. המינון האופטימאלי לטיפול ב-OCD הוא 200-300 מ"ג. 3. פרוקסטין (Paroxetine). שם מסחרי - סרוקסט. כל כדור מכיל 20 מ"ג. המינון האופטימאלי לטיפול ב-OCD הוא 40-60 מ"ג. 4. סרטרלין (Sertraline). שם מסחרי - לוסטרל. כל כדור מכיל 50-100 מ"ג. המינון האופטימאלי לטיפול ב-OCD עדיין אינו ידוע. 5. ציפלופרם (Citalopram). שם מסחרי – ציפרמיל או רסיטל. כל כדור מכיל 20 מ"ג. המינון האופטימאלי לטיפול ב-OCD הוא 40-60 מ"ג. 6. אסיטלופרם (Escitalopram). שם מסחרי - ציפרלקס. כל כדור מכיל 10 מ"ג. המינון האופטימאלי לטיפול ב-OCD נע בין 20-30 מ"ג. דגשים בסוגי OCD שונים

• אוגרים כפייתיים מגיבים פחות טוב לטיפול התרופתי וזאת כיוון שהאגירה אינה נתפסת אצלם כדבר לא רצוי (אגודיסטוני). • בטיקים הטיפול היעיל ביותר הוא שילוב של תרופות סרוטונרגיות יחד עם מינון נמוך של תרופות דופמינרגיות. טיפול זה מועיל גם במקרים של OCD עמיד - כשליש מהאנשים שאינם מגיבים לתרופות סרוטונרגיות בלבד מגיבים לשילוב. • כאשר יש דיכאון ו-OCD המינון הוא המינון המתאים ל-OCD, כיוון שגם תרופות לטיפול בדיכאון וגם תרופות לטיפול ב-OCD עובדות על אותו נוירוטרנסמיטור, וב- OCD יש צורך במינונים גבוהים יותר.